על צרפתית שנשכחה והגיחה שנית, ריקודים סוערים של תאים אנושיים, אשליית המציאות כפי שאיננו מכירים אותה ותפישת מציאות קסומה שכדאי מאוד לאמץ.

לפי הפיזיקה הקוונטית, המציאות שלנו היא התגשמות של מידע השמור בשדה אלקטרומגנטי מאוחד (היקום), שהוא בלתי נתפש בגודלו. גלים על גבי גלים של אנרגיה מופלאה ומסתורית, אשר רוטטת בתדירויות שונות ומתגשמת לכדי החומר שהוא אנחנו, וכל אשר סביבנו.
לפני כל הקסם, קצת הגדרות
אנו חיים ביקום מתמטי, אשר "משוחח/ מתקיים" בפורמט הולוגרפי-דיגיטלי. ניתן לחשוב על השדה האלקטרומגנטי כסוג של טכנולוגיה מתקדמת לאחסון מידע. בכל שדה אלקטרומגנטי מתנודדים להם גלי אנרגיה בתדירויות שונות. בשפה העממית, אנו מתייחסים לכל גל בעל תדירות ספציפית, כאל "תדר".
"תדר"/ תדירות הגל
תדירות ("תדר") היא אחד המאפיינים של גל אלקטרומגנטי, יחד עם אורך גל, עוצמה, כיוון וקטור השדה והתנועה הסיבובית ועוד. תדירות היא מס' המחזורים (אירועים מחזוריים) שהמערכת הספציפית שאנו בוחנים משלימה ביחידת זמן אחת (שניה). או, פשוט: מספר התנודות של הגל שמתרחשות בתוך משך זמן של שניה אחת. במהלך תנודה, האוויר עצמו מתכווץ ומתרחב. התדירות היא המהירות של רטט האוויר.
את התדירות מודדים באמצעות יחידת המידה הרץ (Hertz).
בתמונה הבאה ניתן לראות ביחידת זמן אחת (שניה) שיא גל עליון ('משרעת שיא', שהיא הערך המקסימלי של הגל), ושיא גל תחתון (הערך המינימלי של הגל), שהוא הפוך אנכית בכיוונו. מחזור אחד כולל פסגת ערך מקסימלי ופסגת ערך מינימלי:

לדוגמה:
- 1 הרץ = מחזור 1 בשניה אחת.
המחוג הקטן של השניות בשעון מתקתק בתדירות של 1 הרץ: אירוע מחזורי אחד (תיקתוק) בשניה אחת. - 440 הרץ = 440 מחזורים בשניה אחת.
התו המוזיקלי "לה" מהדהד בתדירות של 440 הרץ באוקטבה הראשונה של מפתח סול.
למשל, ניתן לקרוא לגל המתנודד בתדירות של 1 הרץ לשניה, "תדר של 1 הרץ".
מהות התדר: אחסון מידע
כל תדר מאחסן מידע מקודד. אם ברצוננו לקלוט את המידע המקודד אשר ממוקם על גבי התדר המסוים, עלינו "להתחבר" אל התדר ו"להוריד" את המידע.
איך "מתחברים" לתדר?
אם אנו רוצים להתחבר לתדר מסוים אנו יכולים לעשות זאת באמצעות אנטנה ייעודית שתהיה מקודדת (או "מכוונת") לקליטתו. האנטנה תקלוט את המידע ו"תשמע את מה שמשדרים שם". כך פועלת, למשל, הטכנולוגיה המאפשרת לנו לשמוע רדיו. אגב, קרינת הרדיו נחשבת לסוג הקרינה ה"בטוח" ביותר, על אף שנמצא [4] כי היא איננה בטוחה כלל.
היקום הוא אור בתדירויות שונות
גלי רדיו הם קרינה אלקטרומגנטית – זהו אור שאיננו נראה המורכב מפוטונים באנרגיה נמוכה. אנטנות שידור רדיו רבות ממוקמות בכל רחבי ישראל, ומפזרות במרחב האנרגטי גלי רדיו בטווח תדירויות מגוון (תדרים שונים). לגלי רדיו יש את טווח התדירויות הנמוך ביותר: 3 קילו הרץ עד 3,000 ג'יגה הרץ [1] הינם תדרים של גלי רדיו. הקרינה הקוסמית היא בעלת טווח התדירויות הגבוה ביותר, ואחריה קרני הגמא. אני מציינת זאת כדי לתאר את הפלא שאנו חיים בתוכו ומורכבים ממנו – אור! אור נראה או שאינו נראה (אינו נקלט ע"י חוש הראייה שלנו). בבסיסו של עניין, הכל הוא "פשוט" אור.
ונחזור לענייננו – האנטנה. על כל אחד מתדרי הרדיו הרבים מקודד מידע בתצורת שמע. מידע שהוא גלי קול, כלומר, קרינה אלקטרומגנטית מסוג "קרני קול". ואם יש לנו אנטנת קליטה מתאימה (ברכב שלנו, למשל) אז אנחנו יכולים להתחבר באמצעותה לתדר שבו אנחנו מעוניינים, נניח 88FM. ברגע שהצלחנו להתחבר לתדר 88FM, האנטנה שלנו קולטת ומתרגמת את המידע המקודד לתצורת שמע (גלי קול), ואנו מצליחים לשמוע את התכניות המשודרות ברדיו 88FM.
את כל זה עשינו באמצעות המכשיר המופלא שהיה בידינו – הרדיו. אבל יש מכשיר מופלא הרבה יותר, שהרדיו סך הכל מחקה את הפונקציונליות שלו. הרי כל מה שאנחנו יודעים על טכנולוגיה, העתקנו מהמעט שאנחנו יודעים על גוף האדם.

מאנטנות של רדיו לאנטנות בגוף האדם
גוף האדם המופלא, ואנטנות הקליטה הביולוגיות שלו
נוירון, תא עצב בגופנו, מתפקד באופן פיזיולוגי כאנטנה. וככל אנטנה, גם הנוירון נועד לקלוט מסרים מהתדרים אליהם הוא מקודד.
על פי מומחים לחקר המוח, כל תא עצב (נוירון) פועל כאנטנה [2] (ולמעשה, פועלים באופן זה כלל התאים). הנוירון, אנטנה ביולוגית מיוחדת, מקודד לתדר ספציפי בשדה האלקטרומגנטי המקיף אותו [3].
השדה מכיל את כלל המידע לו זקוק הנוירון על מנת למלא את תפקידו כראוי ביקום: ממה הוא ניזון? ממה עליו להתרחק? מה תפקידו? מהי מטרתו? מהי השפה אותה הוא דובר? עם אילו ישויות נוספות יש לו תקשורת שוטפת? ממי הוא מקבל הנחיות? יש לנוירון "הרבה על הראש". כל המידע הזה ממוקד סביבו, על גבי גלים של אנרגיה מסתורית ומופלאה שהמדענים דופקים את ראשם בקיר בגללה, או לחילופין מחבקים אותה בפליאה, ולעתים עוברת רק שעה אחת בין מצב תודעתי זה לקודם.
התדרים של הנוירון שומרים את המידע שהוא 'הוא'
הנוירון הוא שדה אלקטרומגנטי – תדרים מתאבכים של מידע, המתנודדים יחד ומתגשמים לכדי חומר. לתצורתו הכימית-מולקולרית של הנוירון אנו קוראים בשם: "נוירון", אך הוא איננו גוף חומרי ומוצק וברור וידוע בלבד – הוא לפני הכל שדה אנרגיה נע ונד המסתחרר סביב עצמו ובעל יכולת השתנות מופלאה. כל חומר, לפני היותו חומר, הוא שדה אנרגיה מופשט. השדה הוא זה שמתגשם לכדי החומר (שהוא, כביכול, "אור קפוא").
שדה בתוך שדה בתוך שדה
שדה המידע האלקטרומגנטי המקיף את הנוירון הוא חלק זעיר מהשדה האלקטרומגנטי המקיף את כל המוח. השדה המקיף את כל המוח הוא חלק מהשדה אשר מקיף את כל הגוף. השדה של הגוף מכיל את כלל המידע שכלל הגוף זקוק לו על מנת להתגשם לכדי עצמו. לאילו תדרים הוא מקודד בשל גורם סביבתי, ולאילו תדרים הוא מקודד בשל גורם פנימי? שאלות יפות שהאדם יכול להפנות ישירות לעצמו.
הנוירון לא 'שומר' מידע בגופו הפיזיולוגי. מידע, כמו, למשל, 'איך נראה צבע כתום', ממוקם על גבי השדה האלקטרומגנטי של המוח. המידע הזה שמור במרחב האנרגטי אשר מרכיב את החלל עצמו. ישנם הקוראים לזה 'השדה המאוחד', ישנם הקוראים לזה 'אתר', או 'ואקום' או 'התודעה הקוסמית המאוחדת' ועוד. לדעתי כולם מדברים על אותו הדבר מזוויות שונות. כל המידע על כל היקום כולו נמצא בשדה המאוחד העצום הזה.
צרפתית שנשכחה הגיחה שנית
תשמעו משהו מעניין. למשך זמן רב חוקרי מוח לא הצליחו להסביר תופעה מוזרה וקסומה:
אנשים שאיזור ספציפי במוחם נפגע בעקבות תאונה או נפילה, והנוירונים באזור זה נפגעו ואף מתו, שכחו את המידע שנשמר באזור זה. למשל – השפה הצרפתית. אדם שידע לדבר צרפתית כשפה שניה, בעקבות תאונה שכח את היכולת הזו ולא הצליח להיזכר אף לא במילה אחת בצרפתית. באופן מוזר מאוד, לאחר כמה שנים, לפתע האדם החל להיזכר בשפה, ללא למידה מחדש. פשוט נזכר, סתם ככה פתאום, וגם לאט לאט. הנוירונים שכביכול 'שמרו' את המידע מתו ואינם – אז מהיכן המידע הזה צץ פתאום שוב?
החוקרים גילו שהמידע לא נמחק, כפי שחשבו בעבר. הוא עדיין קיים בשדה האלקטרומגנטי המקיף את המוח. נוירונים שהיו מקודדים למידע המסוים נפגעו, ולכן לא יכולים היו להגשים את המידע לכדי חומר. אז המידע "נשכח". אך לאחר זמן מה, מסיבה כלשהי התעורר האזור, והמידע 'אומץ' על ידי נוירונים אחרים [1]. 'קולגות' אשר היו ממוקמים בקרבת מקום לקחו עליהם את המשימה. הסתבר, שכאשר המציאות מחייבת ובמידת האפשרות, נוירונים המקודדים לתדר מסוים לוקחים על עצמם 'עוד תפקיד' – קידוד לתדר נוסף אשר הגישה אליו התנתקה בעקבות מותם הפיזיולוגי של הנוירונים המקודדים לתדר זה. כיוון שהמידע הוא מופשט, ניתן לגשת אליו באמצעות יותר מאנטנה אחת. והרי כל נוירון הוא אנטנה.
חישבו על האנלוגיה הבאה –
כל נוירון שיש לו את ה"לינק / קישור" ל"קובץ" המידע השמור ב"דרייב", יכול להגשים את המידע המופשט הזה לכדי חומר במימד החומרי.

היקום "מנגן" במגוון של צלילים
תדרים שונים מתגשמים במרחב לכדי טווח מאוד רחב של דחיסויות חומריות: מחומר מאוד דליל ועד לחומר מאוד דחוס. גז, ג'ל, עץ, יהלום. חומר מגיע במגוון של תדרים, ואלו מאחסנים מידע באופן אשר מקודד במרחב האנרגטי עצמו. כלומר, המרחב (הוא אנרגיה) הוא בעצמו המידע המקודד, והוא מתגשם לכדי חומר על פי ההנחיות המקודדות בו.
המרחב האנרגטי מכיל את המידע ויוצר את עצמו בממד החומרי, בהתאם לתוכן שהוא עצמו מכיל.
המידע הוא זה שמייצר את המציאות, הלכה למעשה.
המידע המקודד בשדה האנרגטי של המציאות כולה הוא מעין 'הנחיות פעולה' לייצור המציאות. אלגוריתמים מתמטיים המהווים הנחיה אודות התפקוד (מטרה) וכיצד יש לפעול (פונקציונאליות) בכל סיטואציה, כך עבור כל חומר/ישות ביקום.
המציאות הינה אשליה
המציאות הויזואלית הממשית שאנחנו חווים אינה אלא תעתוע של המוח. ישנו פער עצום בין מה שנדמה לנו שאנו "רואים", לבין המציאות האובייקטיבית. מחוץ לגופנו לא קיים עולם חומרי – קיימים גלים של אנרגיה המכילים מידע, אשר החושים שלנו מפרשים כ"חומר". כאשר תשומת הלב שלנו עוברת לאזור המכיל מידע כלשהו בעל עניין עבורנו, אנו מפנים לשם את העיניים שלנו, ואלו שולחות את המידע למוח. שם, באחורי ראשנו, המרכז הויזואלי שלנו במוח מתחיל לייצר הולוגרמה מכל הנתונים המספריים אשר שלחו אליו העיניים. באותו האופן פועלים שאר החושים. המידע עצמו הוא אנרגיה מופשטת. החושים שלנו הם אלו שמתרגמים את המידע ל"חומר".
אימוץ תפישת מציאות אחרת
כל זה נשמע מאוד מכני ומנוכר, אם אנחנו לא מחוברים לתמונת מצב הוליסטית מלאה, אשר למרבה המזל, התגלתה גם כבריאה לנפש.
אמונתי במימד אנרגטי קסום אשר מלא בהתרחשויות רוחניות התגבשה כתוצאה מלמידה רבת שנים של התודעה בהקשר לתופעות על טבעיות, ביניהן חוויות חוץ גופיות וחוויות כמעט-מוות (NDE / near death experience). הממצאים של החוקרים את התחום מראים, ללא כל צל של ספק, כי ישנם דברים אשר המדע לא יכול להסביר את קיומם – אך הם קיימים על אף זאת, בנחישות מתמידה. ישנה אנרגיה בסיסית ומסתורית המפיקה ומאפשרת את חייו של האורגניזם. הרי יש 'רוח במכונה'.
קחו את גוף האדם, למשל –
כאשר רוחו של האדם עוזבת את גופו, הישויות הכימיות-מולקולריות מהן הוא מורכב (תאים אנושיים, חיידקים, פטריות, וירוסים ושאר מיקרואורגניזמים) עוברות למצב פונקציונאלי של ריקבון. כאשר "אין רוח במכונה", המכונה מתחילה למחזר את החומרים ולהחזירם לטבע.
לעתים 'המכונה' מתבלבלת, ומנסה למחזר את החומר (הגוף) כאשר 'הרוח' עדיין בתוך 'המכונה'.
מצב כזה של תהליך ריקבון מבולבל יכול להתחיל בגוף חי כאשר ל'רוח' אין מספיק אנרגיית חיים זמינה עבור 'המכונה'. במקרה בו אין מספיק אנרגיית קיום, הגוף נכנס ל-mode של סדר עדיפויות ומתחיל לעשות "איפה ואיפה":
"המערכת הזו" תקבל יותר אנרגיה כי היא יותר חשובה (למשל, מערכת הנשימה האוטונומית), ו"המערכת הזו" תקבל פחות אנרגיה, כי היא פחות חשובה (למשל, מערכת העור והשיער). תאים אנושיים שהייתה להם מטרה ברורה בחייהם הופכים לישויות צפות חסרות מעש אשר ממתינות להוראות לתזוזה. ההוראות הללו תגענה מהמוח רק כאשר תהיה מספיק אנרגיה זמינה לכך. המוח לא מתיר פעילות "בזבזנית" שכזו בעתות מחסור שכאלו. ולכן התאים לא עושים את תפקידיהם כראוי – באופן מכוון, כדי לחסוך באנרגיה. וכמובן, כאשר חלק מהתאים לא עושים את תפקידם כראוי, אנו מתחילים לצפות בשרשרת תהליכית של בעיות נוספות בגוף.
מטרתה של רפואת התדרים הינה להחזיר לתאים האנושיים הללו את עוצמת אנרגיית הקיום שלהם
כאשר המוח לא מאפשר מתן אנרגיה רבה לקבוצת תאים מסוימת כיוון שהתקציב מוגבל וחשיבותם בעיניו פחותה, אנו יכולים לספק לקבוצת תאים זו אנרגיית קיום באמצעות מכשיר לרפואת תדרים. רפואת תדרים מספקת לתאים את אנרגיית הקיום על ידי עירור "המידע שהוא הם", על ידי תהליך טבעי שנקרא "תהודה".
מה זו תהודה?
כל חומר, בבסיסו, הוא אנרגיה מופשטת המתנודדת בתדירות מסוימת. כל תנודה משמיעה צליל ספציפי משלה, אשר אנו מודדים, כאמור, באמצעות יחידת המידה 'הרץ'.
כאשר נשמיע לחומר מסוים את הצליל שלו (את התדירות בה הוא מתנודד) הוא ישמיע לנו את הצליל שלו בחזרה – אף אם לא נגענו בו כלל.
בסרטון זה תוכלו לראות כיצד השמעת התדר של הקולן גורמת לו להתנודד ולהשמיע את קולו – הדגמת תהודה באמצעות שני קולנים בעלי אותה התדירות:
על תהודה בתוך הגוף האנושי
נניח תא שריר פגוע, אשר מסיבה כזו או אחרת אין לו מספיק אנרגיה כדי לעשות את תפקידו כראוי. אם אשלח אל עבר תא זה תדר שהוא זהה לתדר שלו – אז תא השריר יתחיל לנוע.
תא השריר יתחיל להתנודד בתדירותו, כמו רוקד לצלילי המוזיקה שלו עצמו.
ותנודתו זו והתנודה ששלחתי אני, שתיהן יחד תרקודנה הלוך ושוב אחת כלפי השניה, מייצרות יחד תנועות התאבכות של גלי הצלילים שהן מפיקות – הצלילים המרכיבים את היקום. לתופעה הקסומה הזו קוראים "תהודה".
"והוא אמר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר"
בפסקה הקודמת אני שלחתי אל תא השריר "מידע שהוא הוא", והוא ענה לי "נכון, זה אני, גם אני כזה". אנחנו "שוחחנו". העברנו בינינו דברים. אני אמרתי משהו, וכמו בשיר ששר עוזי חיטמן המנוח – והוא אמר בדיוק אותו דבר. תופעת התהודה מאפשרת לנו לעשות שימוש במכשירי רפואת תדרים, כדי "לשוחח" עם החומר המרכיב את גוף האדם (ועם כל חומר ביקום).
כדי שהשיחה הזו שלנו עם תא השריר תהיה יעילה ככל הניתן ותוביל להחלמה של תא השריר הפגוע, עלינו לשמור על סביבה נקיה מהפרעות חשמליות. בנוסף, רצוי ש"נשוחח" בתצורה הגיאומטרית המעגלית, שעל פי מחקרים [5] היא התצורה המיטבית להעברת מידע לגוף באמצעות מכשירי רפואת תדרים. חשיבות התכונות הללו ליעילותו של הטיפול בתדרים, היא זו שכיוונה אותי לבחור, מבין כל אפשרויות המכשירים לרפואת תדרים, דווקא במכשיר לרפואת תדרים ע"ש פול שמידט מבית Rayonex.
"גורם העל" – התודעה
לפי אמונתי, המקור למחסור באנרגיית הקיום הבסיסית הזו הינו קודם כל תודעתי, המתבטא באופן חומרי (תחילה נפשי, ולאחר מכן פיזיולוגי). באופן מופלא באמת, רוח האדם מייצרת אנרגיה מתוך הריק, מתוך הואקום עצמו – היא היא אנרגיית החיים עצמם, אנרגיית הקיום. יש לנו גישה לכמות גדולה יותר של אנרגיה זו באמצעות כניסה למצבים תודעתיים יצרניים. כפי שאני רואה זאת, זוהי מטרתנו, ביקום מופלא זה – ללמוד את הטכניקות המאפשרות "כניסה" למצבים התודעתיים היצרניים, לטובת ייצורה של אנרגיית הקיום בתוך "המכונה", ולטובת מודעות לבחירתנו בכך, בכל רגע ורגע.

מיכל הררי
אימון קוגניטיבי-התנהגותי בגישת "עולם המראות"
טלפון: 052-5763555 (אנא שלחו הודעה)
דוא"ל: resonance.co.il@gmail.com
מקורות והערות:
[1] ע"ע הספקטרום של הרדיו באתר של NASA
[2] סינפסות, נוירונים ומוחות / פרופ' עידן שגב, האוניברסיטה העברית בירושלים
[3] Brain's way of healing, Norman Doidge MD
[4] קרינות רבות נקראות "בטוחות" כיוון שהן נמצאות בטווח שנקבע כבטוח בעיני קובעי המדיניות בעניין, אשר להם אינטרסים מסוגים שונים. אין זה אומר שהן בטוחות. למעשה, רבות מהן לא בטוחות כלל, ואף מייצרות נזקים עצומים בגופנו (למשל: קרינת טלפון סלולרי, קרינת שקע חשמלי אף אם מכשיר חשמלי אינו מחובר אליו, אנטנות ועוד). גם קרינת רדיו הוכרזה בשנת 2011 כגורם מסרטן אפשרי על ידי הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן וכן ארגון הבריאות העולמי >
[5] Bioresonance according to Paul Schmidt (5th Edition) / Prof. Dietmar Heimes